מי אוהב פקקים?

זה שנים מתנהלת תחרות אבודה בנתיבי איילון בין מוסדות המדינה לבין נהגי ישראל. באמצעות חברת נתיבי איילון שוקדת המדינה על הארכה, הרחבה ושיפוץ של הנתיבים, וחוזר חלילה, אבל לשווא – פקקי התנועה רק מתארכים והעומס בכביש גובר, בתהליך שניתן לכנותו מעגל קסמים. הרושם הוא שמדינת ישראל איבדה שליטה על מערך התנועה בדרך לתל אביב, בעיר עצמה ובערים נוספות; גם בציר הכרמל בחיפה ובצירי התחבורה הראשיים של ירושלים הפקקים רק מתארכים… מכיוון שהעתיד הבלתי נמנע של תושבי ישראל הוא לגור בצפיפות גדולה בהרבה מהקיימת כיום – הרי שכדי לשמור על איכות החיים, שלא לדבר על לשפר אותה, חייבים למצוא פתרונות קרדינליים לבעיות התחבורה…..לא צריך ללכת רחוק כדי לראות מה קורה בדרכים לריכוזי העבודה הגדולים, שלא לדבר על העומס בחניונים. מכונית היא זללן גדול של שטחים, הן מבחינת נתיבי תחבורה הן מבחינת שטחי חניה – ככל שמספר כלי הרכב הנכנסים לערים גדל, כך גם הצורך ביצירת מקומות חניה, והרשויות נאלצות להקים חניונים ציבוריים. קינן וטריגר רואים בכך בזבוז משווע של שטחים וכסף….מדובר בשינוי קיצוני בדפוס החשיבה שלנו. מר ישראלי של 2008 לא יהיה מוכן להפסיק לנסוע ברכבו הפרטי ולעבור להשתמש בתחבורה הציבורית במהדורתה הנוכחית. קינן וטריגר מסכימים כי על שירותי התחבורה הציבורית לעבור שינויים מפליגים כדי שהתושבים יראו בה חלופה ממשית למכונית הפרטית. וזה בדיוק תפקידה של המדינה.

לכתבה המלאה – The Marker